פסק-דין בתיק ס"ע 10308-03-10

עסקינן בעניינו בתביעתו של מר ירון שמלצר (להלן - התובע) כנגד מעסיקתו עירית חיפה (להלן - העיריה או הנתבעת) להורות על ביטול השעייתו מעבודתו מיום 7.7.08 בעקבות הגשת תובענה כנגדו לבית הדין למשמעת.

הרקע והשתלשלות העניינים

1.         התובע עובד עירית חיפה, החל לעבוד בעיריה בתקופה הרלוונטית לענייננו בחודש אפריל 03' וביום 14.9.03 הועבר לשמש כחשב שכר במחלקת השכר בעיריה.

2.         לציין, כי להשעיה נשוא דיוננו קדמו השעיות קודמות שבוטלו אך ככל שהדברים נוגעים לענייננו, הרי שביום  17.6.08 הוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, תובענה כנגד התובע לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח-1978, הכוללת שלושה פרקים כדלקמן:

האחד - עניינו באי החתמת כרטיס נוכחות בשעון הנוכחות מספר פעמים בכל חודש באופן קבוע ודיווח ידני באשר לשעות הכניסה והיציאה בלא הסבר להימנעות מהחתמת הכרטיס וכאשר לטענת המאשימה, תפקידו של הנאשם/התובע שבפנינו, אינו מצריך עבודת חוץ;

השני -   עניינו בקבלת תשלום מהעירייה בגין השתתפות בקצובת רכב, כאשר הרכב לא היה רשום על שם התובע או על שם בת-זוגו, למרות הצהרת התובע כי הרכב רשום על שמו. לטענת התובע הרכב היה רשום על שם אמו והוא עשה בו שימוש.

השלישי - עניינו בדיווח כוזב על פרטי השכלה, כאשר התובע, בבקשתו להתקבל לעבודה אצל המשיבה, מילא ביום 20.4.03 שאלון בו ציין, כי יש לו תואר BA מאוניברסיטת חיפה וכי תאריך קבלת התעודה הינו שנת 1991 בעוד שבפועל לטענת המאשימה התובע היה זכאי לתואר בוגר באוניברסיטה, רק החל מ-5.2.08.

3.         בעקבות הגשת התובענה, זומן התובע לשימוע בקשר עם הכוונה להשעותו לפי סעיף 47(ב) לחוק המשמעת, וניתנה לו האפשרות לטעון טענותיו בעל-פה במשרד מנכ"ל העירייה או לטעון טענותיו בכתב ולהגישן לסמנכ"ל משאבי אנוש.

            ביום 1.7.08 התקיים לתובע שימוע, ולאחר שמיעת טענות התובע החליט ראש העיר ביום 7.7.08 להשעות את התובע מעבודתו בעירייה עד לגמר ההליכים המשמעתיים בבית הדין למשמעת, מכח סמכותו לפי סעיף הוראות סעיף 47 (ב) לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963, כפי שהותאמו לצורך תחולתם על עובדי הרשויות המקומיות, בתקנות הרשויות המקומיות (משמעת והתאמת הוראות) תשל"ט-1979 (להלן - ההשעיה).

4.         כנגד החלטה זו, הגיש התובע בקשה לבית הדין לביטול ההשעיה, אשר תחילה נמחקה על ידיו ולאחר מכן הוגשה בשנית ובסופו של יום נדונה בפני מותב בראשות כב' הש' ורבנר (ראה: בש"א 5921/08).

            במסגרת בקשה זו טען התובע (אשר היה מיוצג באותו הליך), כי אין ממש בהאשמות נגדו ומכל מקום, העבירות התיישנו והוא אינו מסוכן לעירייה או לציבור, כי היה עובד טוב וביצע עבודתו לשביעות רצון הממונים עליו וכי יש להתחשב במצבו המשפחתי, כי מנהלת המחלקה שבה עבד היתה מוסמכת לאשר לו נוכחות באופן ידני, כי אין בפני בית הדין ראייה בנוגע למה התייעץ ראש העיר עם הגזבר ומה שמע ממנו, כי השימוע לא נערך בנפש חפצה, כעולה מפרוטוקול השימוע, כי הטענות בדבר עבירות או הפרות משמעת שנטענות כלפי התובע, היו גם כלפי עובדים אחרים וכלפיהם לא פעלו בהליך של השעיה, כך שהמדובר באיפה ואיפה בעיריית חיפה, כי המנהלת של התובע, שחתמה על הכרטיסים, הועברה לתפקיד אחר וכלפי עובדים אחרים לא ננקט הליך כלשהו, כי לא נשקלה העברת התובע לתפקיד אחר, כי השעיה ללא מגבלת זמן אינה מידתית ואינה סבירה, במיוחד כשהתובענה בבית הדין למשמעת עשויה להימשך זמן רב, וכי אנשים החשודים בביצוע עבירות חמורות בהרבה מאלה, שלגביהן הוחשד התובע, אינם מושעים מעבודתם בשירות המדינה ו/או במועצות מקומיות.

5.         לאחר דיון בבקשה ניתנה החלטתו המפורטת של המותב מיום 21.9.08, במסגרתה נדונו ונדחו כל טענות התובע, בסייג אחד והכל כמפורט להלן:

"בענייננו לא מצאנו כי קיימים פגמים הנובעים מאי מילוי תנאים מוקדמים עובר למתן ההחלטה אולם הנמקתו של ראש העיר להחלטת ההשעיה מ- 7.7.08 אינה מתמודדת עם טיעוניו של המבקש בענין המידתיות וההפליה תוך השוואה לעובדים אחרים כפי שפורטו לעיל.

יחד עם זאת המדובר בפגם הניתן לתיקון ככל שראש העיר יערוך בירור בקשר לאותן נקודות שענינן השוואה וטענת הפליה לגבי עובדים אחרים ואזי יוכל ראש העיר לנמק האם המקרים האחרים עליהם הצביע ספציפית המבקש שונים באופן מהותי, ואם לא האם כלפי אחת מבין הקובלנות/התובענות שהוגשו כלפי המבקש, אין מקום להגיש קובלנה/תובענה כלפי עובדים אחרים בנסיבות דומות, ואזי אין מקום גם לקחת בחשבון ענין זה כלפי המבקש והשאלה הינה האם יש להותיר את החלטת ההשעיה בתוקפה על בסיס חלק מהקובלנות/תובענות, ככל שאחת מהן או יותר יורדות ממאזן השיקולים.

            מסקנתנו הינה כי עבירות המשמעת הנטענות כלפי המבקש הינן חמורות והמדובר במספר עבירות מצטברות ולא באחת בלבד כאשר בית הדין בוחן את שיקול דעתו של המשעה מבלי לדון בשאלה האם ביצע המבקש את המיוחס לו בתובענה שהוגשה לבית הדין למשמעת, ענין שיתברר ויוכרע על ידי בית הדין למשמעת, ועל כן איננו מוצאים מקום לביטול ההשעיה בשלב זה אלא בהחזרת ענינו של המבקש לראש העיר, שהינו בעל סמכות ההשעיה, על מנת שזה ישקול פעם נוספת את ענין השעייתו של המבקש, לאחר שיבחון את הטענות המתייחסות לעובדים נוספים, ותינתן על ידו החלטה מנומקת המתייחסת גם להיבט זה של טענות המבקש ביחס לעובדים אחרים שהחתימו כרטיס באופן דומה לאופן בו החתים אותו המבקש ולא הושעו, והן ביחס לטענות המבקש כי קיימים עובדים נוספים שקיבלו אחזקת רכב מבלי להיות בעלים על הרכב.

            ככל שראש העיר יהיה סבור כי אין לקחת בחשבון את אחת מהטענות כלפי המבקש המעוגנת בקובלנה ובתובענה שהוגשה, מאחר וזו לא נלקחה בחשבון כסיבה להשעיה לגבי עובדים אחרים, ישקול ראש העיר האם יש ביתר הטענות כלפי המבקש, כדי להצדיק את השעייתו.

            על ראש העיר לשקול החלטת ההשעיה וליתן החלטתו המנומקת תוך התייחסות למפורט לעיל בתוך 45 יום מקבלת החלטה זו על ידי המשיבים (המועד שנקבע הינו בהתחשב בתקופת החגים).

            ככל שלא תינתן החלטה מנומקת המתייחסת להיבטים הנוספים שפורטו לעיל בתוך 45 יום, תבוטל ההשעיה".

6.         בהמשך הוגשה לתיק בית הדין החלטתו של ראש העיר מיום 2.11.08 כמתחייב מהחלטת בית הדין הנ"ל, ובהחלטת כב' הש' ורבנר מיום 20.11.08 נקבע כי: "המדובר בהחלטה מנומקת על בסיס החלטתנו מ - 21.9.08" וכי העיריה פעלה בהתאם לאותה החלטה .